Bava Batra 346

Kapitel 346

א ואם אמר לו על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב

1 WENN ER ABER GESAGT HAT: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH ZAHLUNG EINFORDERE, VON WEM ES MIR BELIEBT, SO KANN ER AUCH VOM BÜRGEN ZAHLUNG VERLANGEN. R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL SAGT, HAT DER SCHULDNER VERMÖGEN, SO KÖNNE ER OB SO ODER SO KEINE ZAHLUNG VOM BÜRGEN VERLANGEN.

ב וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה ויחזיר את אשתו:

2 DESGLEICHEN SAGTE AUCH R. SIMON B. GAMLIÉL: WENN JEMAND EINER FRAU FÜR IHRE MORGENGABE GEBÜRGT HAT UND IHR MANN SICH VON IHR SCHEIDEN LÄSST, SO MUSS ER SICH JEDEN GENUSS VON IHR ABGELOBEN, DENN SIE KÖNNEN SONST EINE FRAUDULÖSE ABMACHUNG ÜBER DAS VERMÖGEN VON JENEM TREFFENUND ER NACHHER SEINE FRAU WIEDER HEIRATEN.

ג <big>גמ׳</big> מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו גברא אשלימת לי גברא אשלימי לך

3 GEMARA. Aus welchem Grunde? — Raba und R. Joseph erklärten beide: Die Person wolltest du von mir und die Person stelle ich dir zu.

ד מתקיף לה רב נחמן האי דינא דפרסאי

4 R. Naḥman wandte ein: Dies ist ja das Recht der Perser!? —

ה אדרבה בתר ערבא אזלי

5 Im Gegenteil, diese halten sich ja an den Bürgen!? —

ו אלא בי דינא דפרסאי דלא יהבי טעמא למילתייהו

6 Vielmehr, dies gleicht den Gesetzen der Perser, die keinen Grund für ihre Bestimmungen geben.

ז אלא אמר רב נחמן מאי לא יפרע מן הערב לא יתבע ערב תחלה

7 Vielmehr erklärte R. Naḥman, unter ‘keine Zahlung vom Bürgen verlangen’ ist zu verstehen, er darf sich nicht zuerst an den Bürgen wenden.

ח תניא נמי הכי המלוה את חבירו על ידי ערב לא יתבע ערב תחלה ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יתבע ערב תחלה

8 Ebenso wird auch gelehrt: Wer seinem Nächsten auf Veranlassung eines Bürgen [Geld] geliehen hat, darf nicht zuerst vom Bürgen Zahlung verlangen; wenn er aber gesagt hat: mit der Bedingung, daß ich Zahlung einfordere, von wem es mir beliebt, so darf er sie zuerst vom Bürgen verlangen.

ט א"ר הונא מנין לערב דמשתעבד דכתיב (בראשית מג, ט) אנכי אערבנו מידי תבקשנו

9 R. Hona sagte: Woher, daß der Bürge haftbar ist? Es heißt:ich will dir für ihn bürgen, mich sollst du für ihn verantwortlich machen.

י מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב (בראשית מב, לז) תנה אותו על ידי ואני אשיבנו

10 R. Ḥisda wandte ein: Dies war ja eine Schuldübernahme, denn es heißt: gib ihn mir in die Hand, ich werde ihn dir zurückbringen!?

יא אלא אמר רבי יצחק מהכא (משלי כ, טז) לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו

11 Vielmehr, erklärte R. Jiçḥaq, hieraus:nimm ihm sein Kleid, denn er hat für einen anderen gebürgt, und wegen der Fremden pfände ihn.

יב ואומר (משלי ו, א) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד ואם לאו הרבה עליו ריעים

12 Ferner heißt es:Mein Sohn, bist du Bürge geworden für deinen Nächsten, hast du für einen anderen deinen Handschlag gegeben, bist du verstrickt durch die Reden deines Mundes, so tue doch dies, mein Sohn, daß du dich errettest, denn du bist in die Gewalt deines Nächsten geraten; gehe hin, wirf dich nieder und bestürme deinen Nächsten. Hat er Geld bei dir, so öffne ihm deine Hand, wenn aber nicht, so bestürme ihn durch Freunde.

יג אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי לרבי יוסי דאמר אסמכתא קניא ערב משתעבד לר' יהודה דאמר אסמכתא לא קניא ערב לא משתעבד

13 Amemar sagte: Über die Haftbarkeit eines Bürgen besteht ein Streit zwischen R. Jehuda und R. Jose; nach R. Jose, welcher sagt, die Zusage sei bindend, ist der Bürge haftbar, und nach R. Jehuda, welcher sagt, die Zusage sei nicht bindend, ist der Bürge nicht haftbar.

יד אמר ליה רב אשי לאמימר הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד

14 R. Aši sprach zu Amemar: Es kommen ja aber täglich Fälle vor, daß die Zusage nicht bindend und der Bürge haftbar ist!?

טו אלא אמר רב אשי בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה:

15 Vielmehr, erklärte R. Aši, für die Annehmlichkeit, daß er ihm Vertrauen schenkt, übernimmt er die Haftbarkeit.

טז ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה כו': אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב

16 WENIS ER ABER GESAGT HAT: MIT DER BEDINGUNG, DASS ICH ZAHLUNG EINFORDERE, VON WEM ES MIR BELIEBT &C. Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: Dies gilt nur von dem Falle, wenn der Schuldner kein Vermögen hat, wenn aber der Schuldner Vermögen hat, so kann er keine Zahlung vom Bürgen verlangen. —

יז והא מדקתני סיפא רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב מכלל דתנא קמא סבר לא שנא הכי ולא שנא הכי

17 Wenn es aber im Schlußsatz heißt, R. Šimo͑n b. Gamliél sagt, hat der Schuldner Vermögen, so könne er keine Zahlung vom Bürgen verlangen, so ist ja der erste Autor der Ansicht, einerlei ob so oder so!? —

יח חסורי מחסרא והכי קתני המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במה דברים אמורים בשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אף על פי שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן

18 [Die Mišna] ist lückenhaft und muß wie folgt lauten: Wer seinem Nächsten auf Veranlassung eines Bürgen [Geld] geliehen hat, kann keine Zahlung vom Bürgen verlangen; wenn er aber gesagt hat: mit der Bedingung, daß ich Zahlung einfordere, von wem es mir beliebt, so kann er auch vom Bürgen Zahlung verlangen. Dies gilt nur von dem Falle, wenn der Schuldner kein Vermögen hat, wenn aber der Schuldner Vermögen hat, so kann er keine Zahlung vom Bürgen verlangen; hat dieser aber [die Schuld] übernommen, so kann er, auch wenn der Schuldner Vermögen hat, Zahlung vom Übernehmenden verlangen.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel